לא משנה אם אתם אוהבים אותן עם חמאה, ריבה או נוטלה, לחמניות הן חלק חשוב מארוחת הבוקר. מדי חודש נאפות במאפייה של בנדיקט קרוב ל-300 אלף לחמניות. הן מוגשות יחד עם ארוחות הבוקר השונות, ותמיד מגיעות לשולחן חמות מהתנור.

מאחורי סלסלת הלחמים, הבסיסית אבל רק לכאורה, נמצאות שנים ארוכות של מחקר, פיתוח ועבודה מאומצת. לפי האופה הראשי של בנדיקט, ירון שנלר, הסלסלה שמוגשת היום, שמורכבת מלחמניית חמאה, לחמנית דגנים ולחמנייה פריכה עם גרעיני דלעת בציפוי קמח תירס עברה מספר גלגולים ושינויים לאורך השנים, והתפתחה ביחד עם המסעדות.

"כשרק התחלתי תפקידי, לפני 8 שנים, המסעדות שפעלו היו בנדיקט בן יהודה ובנדיקט רוטשילד – ובכל אחת מהן הוגשה סלסלה אחרת, שהרכיב האופה של אותה מסעדה. כיום הסלסלה אחידה בכל המסעדות".

לחם חם בכל מצב
"העובדה שהלחם מגיע חם לאורח היא לא מובנת מאליו בעינינו", מסביר ירון. "הישראלים אוהבים לחם חם, ולצורך כך פיתחנו שיטה של אפייה כפולה. הלחמניות מגיעות למסעדות אחרי אפייה ראשונית – שיוצרת את המבנה והאווריריות שלהן. במסעדות נותנים ללחמניות מדי כמה דקות אפייה סופית, והיא שנותנת להן את הקרום הפריך ואת הריח הנהדר של לחם חם שיצא מהתנור".

ירון מספר כי "לאורך השנים ניסינו לשלב סוגים רבים של לחמניות בסלסלת המאפים. מבחינתי לחמנייה היא כמו לחם קטן, ומתוך מתכונים שונים של לחמים יצרנו לחמניות – כאשר בלחמנייה אנחנו רוצים קרום יותר דק ומבנה יותר אוורירי מאשר בלחם בגודל מלא".

בין השאר נמנו בין חברות הסלסלה: לחמניית שיפון שהכילה 70% קמח שיפון, לחמניית אגוזים וצימוקים, פלוט מקמח מלא, לחמנייה קלה ואפילו באגט קטן עם זיתים ושום.

"מה שמאפיין את הסלסלה היום זה שהיא מכילה את הלחמניות שעברו את מבחן הזמן – אלו הלחמניות שהאורחים מעדיפים – וכמו הרבה דברים בחיים, גם בסלסלה הפשטות מנצחת".