אחת מהמנות הפופולריות ביותר בתפריט מסעדות בנדיקט היא אגז בנדיקט פלורנטין, בהן ביצים עלומות שמוגשות עם תרד בשמנת ורוטב הולנדז על פרוסות בריוש.
החלטנו להקדיש כתבה שלמה למרכיב העיקרי במנה, התרד. הנה 10 דברים שכנראה לא ידעתם על העלים הירוקים והבשרניים:
1. התרד הוא בן למשפחת הירבוזיים, והוא קרוב משפחה של הסלק.
2. תרד הוא צמח עונתי, שנמצא בשיאו בימי החורף והאביב.
3. הוא תורבת במרכז אסיה והובא לאירופה בסוף ימי הביניים על ידי סוחרים ערביים מאזור תורכיה.
4. תחת המילה תרד נמכרים שני צמחים שונים. הראשון, תרד תורכי, או תרד בלאדי, הוא התרד המקורי, טעמו אדמתי ועמוק ומרקם עליו בשרני. בעליו הצעירים ניתן להשתמש לסלטים וגבעוליו מתרככים מהר בבישול.
5. השני הוא תרד ניו זילנדי, ששייך למשפחה בוטנית שונה מהתרד המקורי. זהו צמח שגדל היטב גם בקיץ, ונותן מעלה לביקוש לתרד בימים החמים. מרקם העלים הטריים גס יותר וטעמו שונה מזה של התרד התורכי. גבעוליו סיביים מאוד ויש להיפטר מהם לפני הבישול.
6. התרד הוא מקור מעולה לויטמין A (מאה גרם תרד מכילים את כל התצרוכת היומית המומלצת ויותר), ויטמין C וחומצה פולית, וכן לסיבים תזונתיים חיוניים.
7. בעבר האמינו (בטעות) שתרד הוא מקור מצוין לברזל, ותכולת הברזל הגבוהה (והשקרית) הזו הייתה הבסיס לכוחו הגדול של פופאי המלח, שבלע פחיות תרד על מנת להתחזק.
8. כל מי שבישל תרד יודע שיש לו נטייה להתכווץ במהירות. במהלך הבישול מאבד התרד יותר מ-75% מנפחו, וזאת מכיוון שהוא מכיל למעלה מ-90% מים.
9. מומלץ להשתמש בעלי תרד תורכי ביום הקנייה, כשהם בשיא רעננותם (במקרר הם נשמרים במיטבם יומיים-שלושה ימים). שאריות תרד מבושל ניתן לשמור בקירור כחמישה ימים ואף להקפיא.
10. תרד הוא מרכיב חשוב במספר מנות לאומיות. היוונים משתמשים בעלים שלו להכנת ספאנקופיטה, מאפה במילוי תרד וגבינת פטה, בזמן שבטוניס ולוב מכינים ממנו בקיילה, עלי תרד שעוברים בישול ארוך בשמן עד שהם משחירים. עלים אלו משמשים בסיס לתבשיל בשר (שנקרא טבחה בסלק) עם שעועית ותבלינים, שנהוג להגיש בסעודת פסח.